לעיתים מטופלים מביעים חשש, שאם יציירו לעצמם בתסריטים אלטרנטיביים את העולם ככולו טוב, ואת עצמם כטובים ותמימים, הם עלולים להיפגע מכוחות הרשע, להיתפש לא מוכנים להתקפות מבחוץ.
אני מסביר להם, שזה נכון שהעולם מלא רוע, אלימות, נקמנות, קנאה.
בסיפורים שלהם, הם לא אמורים להיות "שה תמים". להפך, אני מעביר להם, שהם יכולים וצריכים לתרגל בדמיונם תכונות של לוחם חזק, זהיר, מתוחכם – מין נינג'ה כזה או מרגל, או כל דמוי אחר, בעל תחכום ועוצמה.
גם העולם שהם בונים בתסריטים לא חייב להיות - נוף שקט ופסטורלי, כמו החופים הקריביים.
זה לא אומר שאני אוסר עליהם לפעמים, אם יש להם חשק, לקחת את עצמם לקריביים, ולדמיין כל הצלחה שמתחשק להם.
מה שחשוב שלא יראו את עצמם חלשים ופגיעים, אשמים ומושפלים, אלא למרות המורכבות והסכנות – לצאת מנצחים ולא קורבנות שמתלוננים על אי צדק. אני מציע להם לעשות את זה בצעדים מדודים, להתקדם לאט.
חשוב שזה יהיו סיפורים מוחשיים, מלאי צבע ופרטים, מבוססים, כאלה שהיו יכולים להתרחש במציאות, או כפי שהמטופל היה רוצה שזה יתרחש לפי התסריט (הרצון) שלו.
חשוב שבתסריט המתרגל יהיה חזק, רגוע, שולט בעצמו ובמצב.
