מעניין שסופי לורן ממשיכה להיות הפנטזיה גם של הדור הנוכחי של הצעירים. הרי הסרטים הראשונים שלה, אני חושב, מסוף שנות ה-60. לפני כעשר שנים ראיתי חלק מהסרט "משהו ללבוש". שם היא מעצבת מצליחה, עשירה ומרצ'לו מסטרוייני שהיה קומוניסט ונסע לברה"מ מתוך אידיאלים, וחוזר לאיטליה כאשר ברה"מ מתפרקת. הוא עני מרוד, זקן, והיא יפה, זוהרת כמו תמיד. בזמן תצוגה אופנה הוא מתגנב לחדר שלה במלון. כאשר היא חוזרת לחדר ומגלה אותו, היא משחזרת סצנת סטריפטיז מפורסמת מהסרט הראשון שלהם "נשואים נוסח איטליה". בסרט הראשון מסטרוייני מתלהב, כולו מגורה. בסרט הזה, שזה כנראה אחד הסרטים האחרונים שלו, הוא בהתחלה מתלהב ואחר כך נרדם. רק מי שמכיר את שני הסרטים האלה, יכול להבין את הקונטרסט.




