אני חיי בזכות פניצילין. מהסיפור של אימא אני יודע שכאשר הייתי בן שישה שבועות, הייתה לי דלקת ריאות.
היה חורף, קר, כול דבר היה במחסור. הייתי אמור למות. במזל בעלה של דודה שלי עבד במאפיית לחם. נשמע מצחיק, אבל אז – זה היה לפחות כמו להיות שר. בזכות זה הייתה להם פרוטקציה לפרופסור זקן ומפורסם – פרופסור סטריקוביץ. דודה שיקרה לו שזה לבת שלה והביאה אותו לביקור בית אלינו. הייתה הפסקת חשמל. למרות שהוא הבין שעבדו עליו, התנהג כמו רופא אמתי. אימא הייתה מספרת שהוא לקח אותי על כף היד שלו ומיד אמר שיש לי דלקת ריאות (אני יודע איך הוא ידע – זה צורת נשימה מיוחדת. ראיתי את זה הרבהחיי בסטג' שלי) ורשם פניצילין.
אימא רצה לבית מרקחת המרכזי. היה תור ענק. היא הבינה שעד שיגיע התור שלה – יהיה מאוחר. היא פרצה בבכי. נתנו לה לעבור בלי תור. אחר כך היה צריך לעשות זריקות. זה עוד סיפור. סיפור אמתי.
פניצילין הציל מיליונים בעולם. חשבו שהגיע סוף לשורה ארוכה של מחלות וזיהומים. עם
השנים התפתחו זנים עמידים של חיידקים. אז פיתחו אנטיביוטיות יותר חדישות וחזקות, אבל
גם יותר מסוכנות לבני אדם.
הקרב הזה נמשך. אין ספק שהחיידקים מנצחים בו. קראתי שחיידקים קיימים מיליוני שנים לפני בני אדם ויהיו גם מיליוני שנים אחרי שבני אדם כבר לא יהיו.
