לא פשוט להגיע לתובנה ששאיפה למצוינות ו"מושלמות" – זה לא אותו הדבר.
המוח של ילד בטוח לא מסוגל להבדיל בין טוב למושלם. אם בנאדם ממשיך לא להבדיל את זה בגיל המבוגר – הוא דן את עצמו להרבה סבל.
לדוגמה, אפשר לתאר כמה סיטואציות: ילד צריך לעשות סדרה של תרגילים בחשבון. הוא יכול לעשות אותם בלי אף שגיאה –מושלם. סיטואציה אחרת: עקרת בית ניקתה את הבית לפסח. היא רצתה שזה יהיה מושלם. פתאום היא נזכרת ששכחה להזיז ארון אחד. היא סובלת ומרגישה שלא ביצע את המשימה. זאת אומרת שכבר ברמה של ניקיון בית לא ניתן להגיע ל"מושלם". עכשיו אפשר לתאר לעצמך מנהל מפעל שצריך לנהל עשרות או מאות עובדים, כספים, לקוחות, ספקים. האם ניתן לנהל את זה מושלם? בלי אף שגיאה? האם מזה משתמע שהוא לא מנהל טוב?
אם לקפוץ מזה לתפקיד של ראש ממשלה. ניתן לנהל מדינה בלי שגיאות, לשביעות רצונם של
כולם, לא לטעות לעולם?
