העולם הפנימי של בנאדם מלא בדימויים שנבנו ממפגשים עם דמויות ממשיות, פנטזיות, יחסים אמתיים ודמיוניים עם הדמויות האלה.
גם הדימוי של אדם עצמו, הוא שונה ומשתנה בהתאם לגיל, אין ספור מצבים בינאישיים, דמיוניים ואמתיים, אמתיים, אבל מעורבבים בדמיון, בכל קומבינציה אפשרית.
הדימוי העצמי העכשווי של בנאדם, ברגע נתון, תקופה נתונה, גיל נתון, נבנה מכל העושר הפנימי הזה באינטראקציה עם סביבה בעבר ובהווה.
במקרים מסוימים, תנאים הפנימיים והחיצוניים גורמים לאדם להרגיש מסכן, מושפל, חלש, מדוכא.
כאשר אדם פונה לטיפול במצב הזה, הוא מייצר ושולף זיכרונות שמתאימים למצב רוחו. אלה יכולים להיות זכרונות ילדות, התבגרות, העבר הרחוק והלא רחוק, טבולים בהרגשת עלבון, בושה, חולשה, חוסר ערך. חלק מההרגשות האלה יכולות להיות שייכות לעבר, אבל גם לעבר המדומה, צבוע בהרגשות מהיום.
אם המטופל ממשיך לתאר את עברו במצב שהוא נתון בו כעט, כל מה שהוא יספר, יהיה צבוע בצבעים קודרים.
אם המטפל מאפשר לו לפרש את חייו ברוח הזאת ללא התערבות, או עם התערבויות שמעודדות את המטופל להמשיך ולהחמיר בתיאור מצבו ועברו, הוא רק מחזק את האומללות, חוסר אונים, חוסר ביטחון ובושה אצל המטופל.
גם בטיפול קונבנציונלי – פנים מול פנים, אבל במיוחד בטיפול בכתיבה, המטפל יכול לבחור סצנה מסוימת מסיפורו של המטופל, ואחרי שהוא סיפר אותה בצבעים קודרים, שמדגישים את כישלונו, פגיעתו, חוסר האונים שלו, לבקש מהמטופל לשנות את הסיפור, לפנטז לעצמו בדיבור או בכתב השתלשלות אחרת של האירוע מהעבר.
דוגמה מהטיפול:
מטופל דיכאוני, בשנות החמישים לחייו, מספר על יחסים מעורערים עם אשתו, סכנת פיטורים בעבודה, תחושת חוסר ביטחון ופחד לקחת על עצמו פרויקט שמבטיח קידום.
תוך כדי, הוא מספר שתמיד היה חסר ביטחון, לא החלטי. בשביל להמחיש, הוא מספר על האפיזודה, שקרה לו בחו"ל לפני שנים רבות.
הסיפור הוא על זה, שהוא נסע ברכבת ומולו ישבה בחורה צעירה יפהפייה. היא כל הזמן הסתכלה עליו, חייכה לו, "עשתה לו עיניים", סדרה את השיער. מצד אחד היה ברור לו שהיא מתחילה אתו, אבל הוא לגמרי איבד את הביטחון שלו, התחיל לפקפק בכוונותיה, שכנע את עצמו שזה רק נדמה לו. הוא לא ענה על מבטיה, לא יזם שיחה, הסתכל לכיוון אחר. בסוף, היא ירדה מהרכבת, לא מבלי להזמינו במבט לרדת אתה. גם מזה הוא התעלם. אחרי שהיא ירדה, הוא הרגיש פספוס נורא, קילל עצמו על חוסר ביטחון ושיתוק שהרגיש.
בשלב זה, הצעתי לו להתעכב על האירוע הזה. ביקשתי שיכתוב 2-3 תסריטים, בהם הוא משנה את התנהגותו בדמיון, יוזם שיחה עם הבחורה, ואחר כך נותן לסיפור להתפתח לפי רצונו וניצוחו.
לאחר כמה ימים קבלתי שני סיפורים ארוטיים על מעללו עם אותה בחורה יפהפייה מחו"ל.
בנוסף, הוא כתב לי, שהוא מרגיש בימים האלה הרבה יותר טוב, פנה לבוס וסיכם אתו, שמתיל לקדם את הפרויקט, שבקשר אליו התלבט. הוא גם סיפר שמין עם אשתו היה בימים האלה יוצא מן הכלל, כמו ששנים לא היה.
זאת דוגמה מצוינת להשפעה מידית של עבודה על תסריטים אלטרנטיביים של אירועים מהעבר הרחוק.
אפשר להגיד, שהמטופל, על ידי שינוי מכוון בדמיון של אירוע מהעבר הרחוק, עשה שינויים ספונטניים משמעותיים בהווה גם במצב רוח, גם בהרגשה פיזית, גם ביחסים בינאישיים, ואפילו בתפקוד מיני.
אין ספק, שתרגיל כזה בכתיבה טיפולית, חוץ מלהיות תראפויטי כשלעצמו, מעלה מוטיבציה לתרגילים נוספים.
לסיכום:
דוגמה הזאת ממחישה, איך עבודה בכתיבה על תסריטים אלטרנטיביים, מהווה מנוף להתקדמות מהירה ומשמעותית בטיפול,
וזאת מבלי לוותר על ניתוח עומק של תהליכי יחסי אובייקט ותהליכים בינאישיים.
