אדם יכול לחשוב, שהוא רוצה לחיות טוב וליהנות מהחיים, אבל התבנית לא נותנת לו לשנות כיוון, אם הכיוון הראשוני הוא, למשל, של סבל, או כישלון.
כביכול – אין דרך החוצה מן התבנית. אבל אנחנו מצאנו את הדרך: דמיון חופשי, תסריטים אלטרנטיביים, ופתאום אנחנו רואים שהקירות של התבנית מתפוגגות, כי הם לא ממש קירות, גם אם מרגישים אותם כקירות. למעשה – זה הפחד והחרדה לסטות מהמסלול המוכר.
דמיון, פנטזיות, ויזואליזציה, חשיבה, תיאור בכתב של כל אלה, מפחיתים את הפחד והחרדה, ואז אדם מבין, שהתבנית הייתה וירטואלית. מכאן הדרך להתפתחות בכל כיוון שאדם בוחר – פתוחה.
