דוגמה אישית למאבק שכולו פנימי: פעם נתקעתי בניו יורק בגלל סופרבול. כל התנועה עמדה. ראיתי שאני מאחר למפגש עם דודה מבוגרת ומאד ביקורתית.
היא עשתה מאמץ ובאה לפגוש אותנו ואני לא בבית. אז עוד לא היו טלפונים ניידים. הרגשתי לחוץ.
כאשר הגעתי, היא כבר לא הייתה. נפגשה עם שאר המשפחה, ולא חשבו עלי בכלל. חמי אמר שהוא שמע ברדיו או בטלוויזיה שיש פקקים בגלל סופרבול.
