ילדים חיים את החוויות מהדורות הקודמים. דורות של מצוקה.
אני זוכר שהייתי עם אימא באודסה. הייתי ילד קטן. אולי בן שש. ברחוב הראשי היה בית קפה – שולחנות בחוץ. על כל שולחן עמד סיפולוקס – לא ראיתי כאלה קודם, ומכרו שם גלידה. אני זוכר שהתחננתי לאימא שנישב שם, אבל היא ראתה את זה כפינוק יקר ולא הסכימה. זוכר עד היום – 60 שנה זוכר. אפשר לתאר איזה תסכול חשתי אז, אם אני זוכר את זה 60 שנה.
אבל, אולי, באמת, זה היה יקר בשבילה. לא זוכר שקנו לי גלידה אי פעם. היו אומרים שלאכול צריך בבית. זמנים אחרים. מנטליות אחרת.
