נדמה לי שפעם בקורס קצינים ובמוסדות חינוך ניהלו דיון בעד ונגד המעשה של מגני מצדה.
באיזה יום בתקופת האינתיפאדה, למחרת הפיגוע הייתי בכנס. רתחתי על זה שעוד פעם הממשלה התאספה לישיבת חרום והחליטה להבליג בשביל לא לשחק לידיהם של מתנגדי השלום. אני רתחתי מזעם.
בהפסקה אמרתי לקולגה שלי מווילנה, שאם לא הייתי מחזיר לאנטישמים בשכונה, היו הורגים אותי.
הוא, מבוגר ממני, אדם חכם, ענה: "היה לי חבר כמוך. תמיד הלך מכות עם חוליגנים. דקרו אותו למוות". כך שזה עוד דילמה פילוסופית.
