אני רואה כהישג הגדול שלי, תובנה שהאמונות שלי לגבי עצמי, לגבי אחרים ולגבי העולם, יכולות להיות מוטעות ודורשות עדכון ותיקון תמידי.
יש פה סוגיה פילוסופית: אם נכון מה שהאמנתי קודם, או מה שהאמנתי אחר כך, או מה שאני מאמין או מרגיש היום.
אי אפשר להסביר לבנאדם שהוא יכול לטעות.
אמירה כזאת מזמינה הרבה התנגדות וכעס.
רק אדם עצמו, דרך בדיקה עצמית, יכול להגיע לתובנה הזאת. לדוגמה, אדם מבין שמסקנותיו לגבי נושא זה או אחר נבעו ממידע חלקי שהיה לו, או ממצב רוח זה או אחר, או מהשפעות אלה או אחרות, מרוח התקופה, השפעות חברתיות ותרבותיות ומה – לא?
אולי, אפשר לומר שכל הרגשה של בנאדם היא אוטנטית, אבל תלויה בגורמים שונים ולכן, משתנה וניתנת לשינוי.
