בסוף שנות השמונים התעמלתי בקנטרי קלוב בתל אביב. היה לנו מדריך ותיק, חכם ומסור לקבוצת גברים. היה מאמן אותנו חזק. הכול עשה יחד אתנו. כל פעם אחרי הוראות תרגיל היה מוסיף: " עם חיוך!"
הכוונה הייתה למחוק את הפרצוף של סבל שהיה לכולם. ובאמת כל אמירה כזאת הייתה עוזרת, עושה את המאמץ ליותר קל ונעים.
