בתרגיל של כתיבת תסריטים אלטרנטיביים, אני מציע לחלק את הדף ל – 4 חלקים אופקיים:
1.
-----------------------
2.
----------------------------------
3.
-----------------------------
4.
בחלק ה -1 לתאר את האירוע שרוצים לחקור - כפי שהוא היה, בצורה כמה שיותר מוחשית ומפורטת, כך שגם הקורא יראה את אותם התמונות שהכותב רואה. אולי, כמו בפקולטה לספרות או לקולנוע, כאשר המשימה היא - שגם הכותב את הסיפור או התסריט וגם הקוראים, יכולים לראות אותו כמו סרט. כמובן, שהמטופל כותב רק בשביל עצמו ובשביל המטפל, אבל זה אותו דבר.
בו זמנית או אחר כך, כותבים בחלק – 2 את המחשבות והאסוציאציות שעולות בהקשר ומסביב לסיפור המקורי.
בחלק ה – 3 , כותבים את התסריט האלטרנטיבי (חיובי בשביל המטופל) – באותה צורה מוחשית – המטופל רואה את הסרט בראש, כותב תסריט כך, שהוא והמטפל רואים את זה כמו סרט.
בו זמנית או אחר כך כותבים בחלק 4 כל מה שעולה בראשך בקשר לתסריט האלטרנטיבי.
רצוי לכתוב שתיים, שלושה תסריטים אלטרנטיביים.
רצוי להתחיל ממשהו לא מסובך. כמובן שההתנגדות יכולה לעלות. ואז צריך לרשום את הכול בחלק של המחשבות והאסוציאציות.
אם לכותב קשה לדמיין את עצמו בתור דמות ראשית בתסריט המקורי או האלטרנטיבי, אפשר לדמיין, שהוא כותב את התסריט עם מישהו אחר בתור דמות ראשית. רוב היצירות הספרותיות כתובות כך. התנאי הכרחי - שהכותב מאוד רוצה לעזור לדמות הזאת להצליח.
יכול להיות שבהתחלה זה קצת קשה. לא כדאי למהר. תהליך הכתיבה – הוא גם היצירה, וגם הטיפול.
כדאי לעבור על הטקסטים כמה פעמים ואם עולות עוד סצנות – להרחיב את הסיפורים, המקורי והאלטרנטיביים.
אותו דבר עם המחשבות ואסוציאציות לשני הסוגים של תסריטים – המקורי והאלטרנטיביים – אם עולות עוד מחשבות בקריאה שנייה, חשוב להוסיף אותם.
אני מקווה שההסבר הוא מספיק מפורט וקל בתור Guidelines.
