קורס הכנה לצה"ל זה בטוח עוזר להרגשת הביטחון, גבריות. אני הייתי בן 41-42, חבר בקנטרי ת"א. לא היו הרבה קנטרי כמו עכשיו בכל מקום. הייתה מודעה על חוג חדש – הכנה לצה"ל. אני ישר נרשמתי. נרשמו עוד כמה נשים מהמתמידות כאלה, שמתאמנות מהבוקר עד הערב – בכושר רציני. נרשמו 3-4 ילדים לפני הגיוס.
לשיעור הראשון בא מדריך – כולו שריר ואמר: "קוראים לי אברהם, אני מצה"ל, מאמן יחידות מיוחדות. למי שיש בעיות גב, לב – זה לא פה, 100 קפיצות במקום". הילדים לפני הגיוס נשרו אחרי שיעור ראשון. אני ועוד כמה נשים נשארנו. היית יוצא מאימון כזה בהרגשה שאני יכול להרים טנק.
כנראה דמות של לוחם / חייל, מאוד מתקשרת לגבריות שזה הדאגה המרכזית של נער בן 17-18, של גבר בכלל, אולי גם בעיניי נשים.
זה, כנראה, משהו ארכאי, מתחילת ההיסטוריה. אולי שלטונות בכל העולם למדו להשתמש בזה, כדי לשלוח צעירים להילחם על האינטרסים שלהם.
כנראה, המוח נשטף בהורמונים של כוח, עוצמה, כוח גברא, ברגע שהצעיר לובש מדים, לוקח רובה ביד. כמובן, כאשר אחרים נלחמים בך, אתה רוצה להילחם נגדם.
יחד עם זאת, אני מתאר לעצמי שלא כל המלש"בים שאני בדקתי בשלוש שנים בלשכת הגיוס ושאמרו שרוצים לסיירת, צנחנים, טייס, חשבו כדבר ראשון על המולדת.
אני חושב שהיה להם יותר חשוב, באיזה צבע של הנעליים הם יחזרו בסוף שבוע הביתה.
אפילו שהייתי יותר מבוגר ונשוי+ הרגשתי אותם הדברים. כתבתי מכתב לקרפ"ר עם בקשה לעבור לצנחנים. כאשר לא ענו לי – חשבתי שלא סומכים עלי בגלל שאני מברה"מ. כאשר באתי להשתחרר, התברר שלא ענו לי סתם, בגלל הברדק.
זה נושא מורכב, לא חד משמעי, לא כל אחד מודע למורכבות הזאת.
