לא רק אנשים מיוסרים מגיעים להישגים.
גם לאנשים שטוב להם עם עצמם, יש הרבה עניין ותמריצים להצליח.
שוט אומנם מכריח את הסוס לרוץ מהר, אבל זה מצליח, כי הסוס מרותק חזק לעגלה. יכול אפילו להיות, שהגישות החינוכיות מפעם קשורות לזה. מה ראו ילדים ומבוגרים? – עגלות סוסים. וכאשר היו מרביצים לסוס ועוד מוסיפים צעקה, הוא היה מגביר את המהירות. אני עוד זוכר את עגלות ועגלונים, אם כי היו כבר משאיות.
גם בקרקס היו מאלפים חיות על ידי כך, שהיו מרביצים להם בשוט. בעיקרון, זה עובד במובן מסוים עם אנשים, אבל, לדעתי, יש שיטות יותר טובות בשביל להוציא את הטוב מהאנשים.
בברה"מ בתקופת סטלין, היו מחנות עבודה למדענים, שבתנאי המעצר, תמורת חתיכת לחם ומרק, היו מפתחים מטוסים וטילים ונשק אטומי. סירוב לעבוד - היה מעבר למחנה רגיל ומוות כמעט בטוח. אז הם עבדו. מצאו לעצמם תמריצים כמו נאמנות למדע, שיחות אינטלקטואליות (סולג'ניצין, במעגל הראשון).
יכול להיות שזאת הייתה רוח התקופה: בלי שוט, בלי איום, בלי השפלה, לא תוציא כלום מאנשים.
היום מבינים קצת יותר. למשל, מבינים, שהעבדות – היא לא שיטת העסקה הכי יעילה.
כנראה, זה נכון גם ליחס של האדם לעצמו.
לדעתי, אדם שהתחנך כך, והצליח להשתחרר מזה, ולהעביר את עצמו למנגנוני "הפעלה"
אחרים, יש לו יתרון, כי הוא מכיר את החיים משני הצדדים.
