אדם צריך לדעת לקבל את המצב הנתון ולשפר אותו עד כמה שהוא יכול בלי רגשי אשמה.
לפני 40 שנה כאשר הייתי סטג'ר בסורוקה, עשיתי רוטציה במחלקה נוירולוגית. המנהל היה אחד שהיה מפורסם עוד בקישינב. גם אבא שלו היה רופא מפורסם.
המנהל נחשב לאדם חכם, מצליח, רגוע, יודע להסתדר. למרות שהיה קטנטן, היה בטוח בעצמו. אשתו גם הייתה רופא בכירה – גם גבוהה, גם יפהפייה וגם אישה מאוד טובה ואינטליגנטית.
לא זוכר על מה דברתי אתו, הייתי אז בן 24, אבל זוכר שהוא אמר לי, שהוא דואג רק מדברים שהוא יכול לשפר אותם. אם משהו מעבר ליכולתו להשפיע עליו, הוא לוקח כנתון ולא נותן לעצמו לדאוג.
לא יודע עד כמה הוא הצליח לחיות לפי העיקרון הזה כל החיים שלו, אבל לפני כמה שנים פגשתי אותו במטוס. הוא חזר מכנס, היה מלא תכניות, בטוח בעצמו, נראה טוב למרות הגיל.
כמובן, כמה אנשים – כך סגנונות חיים, אבל לא מזיק לפעמים לקחת דוגמה מאנשים מצליחים.
