ההרגשה של הילד, מבוגר, שהוא בסדר, לא אמורה להיות תלויה בהוכחות מתמידות. הישגים רק מחזקים אותה. כישלונות, אולי לזמן קצר, מערערים אותה. זה המצב התקין והרצוי.
אם האדם, עקב החינוך, והיחס שהוא קיבל לאורך זמן בילדות, בא מנקודה שהוא לא בסדר, אז הוא חיי בהרגשה, שרק על ידי הישגים הוא יכול לתקן את ההרגשה, אבל גם אז, ההקלה היא רק לזמן קצר.
כול פעם נדרש הישג גדול יותר, אחרת זה לא הישג ולא מביא להקלת ההרגשה של "אני לא
בסדר".
