ראיתי סרט דוקומנטרי שנקרא "רשימת קיסליוב" על מעשה גבורה של בחור צעיר – קצין רוסי שברח מהרכבת של שבויים וארגן יחידת פרטיזנים בעיירות ביילורוסיה.
בביילורוסיה גרמנים רצחו רבבות יהודים – עיירות שלמות, כפרים שלמים. בודדים הצליחו להימלט.
קבוצה של מאה וכמה נשים, זקנים, ילדים ברחו ליער. בהרבה מיקרים מקומיים או פרטיזנים היו מחסלים אותם. בחור הזה עם החברה שלו – אשתו לעתיד, החליטו להעביר אותם דרך קווי האויב לשטח שעוד לא נחבש.
הם נעו בלילות יותר מ – 1000 ק"מ. ילדה אחת בכתה כל הזמן וסיכנה את כל הקבוצה. בלי מילים, כולם נתנו להבין להורים צעירים שאין ברירה וצריך להרוג אותה.
ההורים לקחו את הילדה בשביל להטביע אותה בנהר, אבל הם לא היו מסוגלים והעבירו את הילדה מאחת לשני.
הקצין שראה את זה, לקח את הילדה לידיים והיא הפסיקה לבכות. כך הוא הלך אתה את כול המסע. כמעת כל הקבוצה שרדה. כאשר חצו את הקווים –ה - נ.ק.ב.ד. עצרו אותו, אבל היהודים הגנו עליו וספרו על הגבורה שלו ושל החברה שלו. הוא כתב דיווח קצר למפקדה וחזר להילחם בעיירות.
כל החיים הוא לא סיפר את זה לאף אחד, כי זה היה מסוכן באקלים ההוא לספר דברים כאלה. אחרי המלחמה הוא למד והיה בסגל דיפלומטי – מסחרי של ברה"מ ודי הצליח בקריירה שלו.
רק כאשר הוא נפתר בתקופת הפרסטרויקה, אשתו ספרה את הסיפור. שמו מופיע על הלוח חסידי אומות העולם ביד ושם. בסרט מדברים יהודים מהקבוצה שעוד היו בחיים אז.
אני כותב את הסיפור הזה, כי אני חושב שזה מהפסגות של הרוח האנושית. באותו יער היו גם
קניבלים שצדו יהודים בשביל שן זהב וגם גיבורים שסיכנו את עצמם בשביל להציל נפשות.
