אני מתמקד פה על שני מנגנוני התמודדות.
הראשון הוא - לחיות טוב, ואם יבוא משהו לא טוב – אדם מופתע,
השני הוא - להיות כל הזמן במתח, באי שקט, אבל אם וכאשר יבואו הבעיות להיות דרוך מראש להתמודד איתם.
אני חושב שלא חייבים להיות בקצה זה או אחר. רצוי לגלות גמישות לפי תקופת החיים, משימות, האווירה הכללית, תקופה היסטורית.
חוסר גמישות, מתח מתמיד יכולים להביא למצבים פסיכוסומאטיים שונים, כמו אולקוס, לחץ דם, התקף לב, ביקורת עצמית קשה.
שאננות קיצונית וכניע לגורל גם לא הכי יעילים.
בפועל, הבחירה היא לא כל כך רצונית. בני אדם פועלים לפי תוכנות הנלמדות באופן כמעט אוטומטי. מטרת הפסיכותרפיה – לתת לאדם אפשרות לבחור, להתאים את עצמו למצב ריאלי בו הוא נמצא.
