אינטואיטיבית, עוד לפני שהבנתי למה, לא רציתי שבן שלי ילמד לרפואה.
עבדתי עם הרבה בנים של רופאים. משום מה, גם אם הם היו רופאים טובים – הם לא היו פורצי דרך, לא הייתה להם חשיבה עצמאית (כך אני הרגשתי). הם פשוט היו בסדר ודי מוצלחים.
לא יודע אם בן שלי יצליח במה שהוא בוחר לעשות, אבל לפחות – זה הדרך לגמרי שלו. אני לא מבין בה ולא מנסה לשפוט.
כמובן, אם היה הולך בדרך שלי, הייתי יכול לעזור לו יותר. חברים שלי כבר מזמן מנהלי בתי חולים ומחלקות, פרופסורים. אלה הם, כנראה, דילמות של דור ודור.
הצייר ינקו, כנראה, גם נולד בכפר. הוא נסע לפריס. התמודד עם מה שהתמודד. השיג את מה שהשיג. בטח נשארו לו אחים בכפר שהיו סנדלרים או סוחרים כמו אבא שלהם. או מקרה של שגאל ורבים אחרים, או כל המפורסמים שיצאו מאודסה.
אני לא מכיר את הביוגרפיה שלהם, אבל אני מדמיין את תחושת בדידות והתלבטויות שהיו
להם רחוק מהבית.
