לא יודע מתי החינוך מסוג זה התחיל, אבל אנשים חושבים: קודם צריך לעשות את זה, להשיג את זה, להגיע לזה ורק אז אפשר להרשות לעצמך ליהנות.
הבעיה היא - שרגע הזה אף פעם לא מגיע, כי כאשר אין מודעות – תמיד מוצאים עוד משימות
(עד שמתים מבלי שחיו).
לאימא שלי היה ארון מלא בספרים קלסיים בצרפתית. תמיד הייתה אומרת: "כאשר אצא לפנסיה – אקרא את הספרים האלה". כאשר היא הגיעה לגיל פנסיה, הציעו לה להמשיך לעבוד. עבדה עוד כמה שנים. אחר כך עלינו ארצה, הבאנו את כול הספרים אתנו, אבל תוך זמן לא רב, אימא התחילה לשכוח דברים ולבסוף מתה.
שמתי את הספרים במחסן. מזל שחלק מהם הספקתי לתת במתנה למישהי צרפתייה.
אחרים התרטבו ונאלצתי לזרוק אתם.
נזכרתי בפתגם לטיני - Sic transit Gloria mundi .
בין הספרים שהתקלקלו ושזרקתי, היה מילון צורפתי-צורפתי Larousse -. דווקא בו אימא השתמשה כל הזמן. זה היה ספר האהוב עלי בילדות. היו שם ציורים מאוד מקצועיים ומפורטים של כול מני ערכים. אהבתי לדפדף בו. הייתה מעדורה 1914, אני חושב. על נייר מיוחד מבריק. זה היה כמו אנציקלופדיה.
נשאלת השאלה: "האם צריך לחלות במחלה סופנית בשביל להעריך את החיים? כאשר כבר מאוחר מדי? בדרך כלל – זה חוכמה בדיעבד. באיזה גיל עוד לא מאוחר לשאול את עצמך את השאלות האלה? זה לא אומר שצריך להיות שאנן, לא לעשות כלום כי ממילא מתים. זה קיצוניות השנייה.
אני כתבתי לעצמי לפני כמה שנים, שלמהר כל הזמן – זה כמו לראות סרט במהירות
כפולה או פי ארבע, פי ששעשרי או אפילו פי מאה.
- אדם חושב שהוא חוסך זמן, אבל הוא גם לא רואה סרט (לא חי), אבל הזמן עובר. כלומר
כל הזמן שאדם ממהר, מודאג, לא נהנה, רוצה להספיק הכול – החיים מתבזבזים.
בגיל 30 בערך, הלכתי לקורס לקריאה מהירה. ברחתי באמצע שיעור הראשון. הבנתי שבשבילי לא חשוב לבלוע כמה שיותר אינפורמציה, אלא לחשוב על מה שאני קורא. האסוציאציות שלי הרבה יותר חשובות לי בכול סוג של קריאה עד היום.
אהבתי אפילו להתכונן למבחנים, כי לא ניסיתי לזכור שום דבר. ידעתי שאי אפשר לזכור כל כך הרבה חומר, אם הוא לא מעניין לך. קראתי כמו ספרות יפה, כמו ספרות מעניינת, בלי לנסות לזכור. במבחנים הייתי נזכר בכול מה שצריך, כי אי אפשר לשכוח את המחשבות ואת התעיות שלך.
בין הספרים של אימא, היה ספר של בלזק Illusion Perdue's . קראתי אותו ברוסית בשנות העשרים שלי. עכשיו קראתי אותו עוד פעם. כמה מסקנות: שווה לקרוא שוב ספרים שאהבת לפני הרבה שנים. אז לא יכולתי להעריך עד כמה הדיונים הפוליטיים שלו אקטואליים גם היום. הוא כותב הרבה על המקצוע של העיתונות. הוא כותב על הצדדים האפלים שבה. גם, לדעתי, אקטואלי גם היום. שווה קריאה.
