אני מכיר אנשים, שכל הזמן קשובים לחדשות ומחפשים סימנים לאסון המתקרב.
אני נזכר במטופלת שלי. זה היה בתחילת שנות ה – 80. היא סיפרה שאחיה נהרג בצבא לפני הרבה שנים. הורים המבוגרים שלה מאז שומעים את כול מבזקי החדשות מ 6 בבוקר עד 12 בלילה – אז זה היה כול רבע שעה (מלחמת לבנון), למרות שאין להם אף אחד קרוב בצבא.
מישהו סיפר לי שכול פעם שהוא שומע סירנה של אמבולנס או בום של מטוס – הוא מתכווץ כי זה מזכיר לו רעש ההפצצה שהוא חווה במלחמה.
אין ספק שדברים כאלה משפיעים לא רק על אלה שעברו את האסונות – אלא גם על הדורות הבאים, כמו במקרה של הבנים של האיש שאגר מצרכים ארבעים שנה אחרי השואה. הם, שלו חוו כל אסון בחיים, הצדיקו את מה שהוא עושה.
