אם המנגנון הפנימי של בנאדם אומר בכול מקרה שמה שהוא עושה - זה לא מספיק, אז לא משנה כמה אדם יעשה, הוא תמיד ירגיש שזה לא מספיק.
תמיד יש יותר דברים לעשות מהזמן שיש לבנאדם. אפילו אם הוא לוקח משהו אחד: נגיד ספרים שהוא רוצה לקרוא. גם אם לא יעשה שום דבר אחר – לא יספיק אפילו חלק קטן ממה שיש. אז מה? – כל הזמן להיות מתוסכל? כל הזמן להרגיש לא בסדר? זה לא פשוט להתמודד עם זה.
כל אדם צריך לפתח לעצמו מנגנונים שמגנים עליו מביקורת יתר. לדעתי אם אדם עושה מה
שהוא יכול, נהנה מזה, לא מעביד את עצמו למוות, מתקדם לכיוון שהוא בחר – הוא לא צריך
לשפוט את עצמו לחומרה. ביקורת יתר משתקת ממקדמת.
