יש משהו ביהודי הגלותי שמבדיל אותו מאחרים: מבט של פחד או בושה, התנהגות עצורה, כאילו אדם לא בבית שלו. כאילו דורי דורות של הורים הבעירו להם: "אל תרעיש! אל תבלוט! תתנצל! ועוד הרבה מסרים בסגנון זה.
עוד לפני שנים אמרתי וכתבתי, שלדור שנולד במדינה שלו כבר אין את המבט המפוחד והמבויש של היהודי הגלותי, שמחכה כל רגע למכה או לעלבון או בכלל חושש לחיים שלו, לפרנסה שלו.
יכול להיות שזה לוקח יותר מדור אחד. יש גם תהליכים שונים במשפחות, שמשמרות את הגלותיות.
למדינה כקולקטיב ייקח, כנראה, עוד כמה דורות להשתחרר לגמרי מתחושה של סטיגמה -
מין רישיון לחיות בלי בושה ופחד גלותיים.
