ההומור של וודי אלן, אולי של אחרים – זה כנראה הדרך שלהם להתמודד עם הסבל ועם הזיכרונות הקשים מהילדות.
אי אפשר לשנות את העבר, אבל אפשר לשנות את היחס של בנאדם אל העבר שלו.
הם עושים את זה באמצעות ההומור.
כנראה יש גם אפשרויות יצירתיות אחרות. אם אדם לא נשבר, לא אוכל את עצמו מבפנים, לא מרים ידיים, יש לו דרכים שונות לנצל את החולשה להתחזקות עצמית. יש שמוכיחים את עצמם במדע, אחרים במוסיקה, בספרות. יש שמחפשים עמדות כוח: בצבא, בפוליטיקה, במערכות ביטחון, בעיתונות.
ביין ניצולי שואה, יש כאלה שבחרו בחיים, והצליחו לפתח כוחות שמגנות עליהם מהסבל וההשפלות שעברו.
יש אחרים שגורלם היה שונה. אני חושב שעדיין יש מחלקות כרוניות של ניצולי שואה שמאושפזים מאז עליתם ארצה כי לא מצאו כוחות להתחיל את החיים מחדש.
