עליה של הזיכרונות וההרגשות הטראומטיים למודעות, דיון עליהם, הבנתם בקונטקסטים שונים, מורידה את ה"טוקסיות" שלהם.
לעלות את הדברים מהלא מודע – זה כמו להתעורר מחלום זוועה.
בחלום אין פרספקטיבה. אדם נמצא בתוך המתרחש. הפחד, המרכיב הפסיכוסומאטי – פיזיולוגי לא בשליטה.
דיון על זה, הסתכלות מפרספקטיבות שונות, למשל זמן, יחסי כוחות שהשתנו, ביטחון עכשיו להומת חוסר אונים בזמן המתרחש, עושים דה-טוקסיפיקציה של החוויות טראומטיות.
זה לא מוציא את הטראומות מההיסטוריה האישית, אבל מוריד את הנזק שלהם בחיי יום-יום.
