אם אני זוכר נכון, אז עשו ניסוי כזה: שמו כלב אחד בכלוב סגור וכלב אחר בכלוב שבו אם הוא עושה איזה פעולה, הכלוב נפתח, והבעירו זרם חשמלי. כלב שהיה יכול לפתוח את הכלוב למד לפתוח אותו והכלב שהיה בכלוב סגור שכב והילל.
אחר כך שמו את אותם הכלבים בכלובים פתוחים לגמרי, והעבירו זרם חשמל. כלב שהיה בכלוב הסגור בניסוי הקודם, נשאר בכלוב וסבל מהזרם, כלב שלמד לפתוח את הכלוב, קפץ מיד החוצה.
זאת אומרת שכלב אחד שלמד להיות קורבן, נשאר קורבן, גם כאשר הייתה לו אפשרות למנוע סבל. כלב השני שלמד שיש דרך להימנע מהסבל, לא הסס לברוח מסבל.
כנראה, שכך מתנהגות חלק מנשים מוכות או קורבנות סדרתיים מסוגים אחרים.
הרגל מאוד לא פשוט לשנות, אבל לרוב האנשים אין מוסג, שהם פועלים מתוך הרגל, ומשחקים תפקידים נלמדים.
כאשר אדם יודע, אחרי עבודה מרובה בתהליך הפסיכותרפיה, מה הם התפקידים שהוא לוקח או יוצר בחיים שלו, הוא יכול לבחור.
זה נקרא התפתחות. אדם יכול לשפר את האופי שלו.
זה לא קל. כאשר מדברים על לשכלל את עצמך, להתפתח, מדברים על וויתור על דפוסים בעייתיים ופיתוח של החלקים החזקים.
דפוסים הישנים מאוד מתוחכמים. יש להם הרבה שיטות להתנגד לשינוי. התנגדות לטיפול, גילוי שהטיפול עולה כסף, למשל, או לוקח זמן, או שהמטפל לא מושלם - זה דברים שקורים בטיפולים.
התנגדות לשינוי ולטיפול משתמשת גם בהרבה נימוקים הגיוניים ולא הגיוניים, אינטלקטואליים ופסוידואינטלקטואליים.
נשאלת השאלה: למה שאדם ירצה להמשיך לסבול כאשר יש לו אפשרות להיפטר מהסבל?
אחד התשובות היא – שהשינוי ממשהו מוכר למשהו חדש כרוך בעלייה זמנית של רמת
החרדה. בגלל זה לאדם קשה מאוד לעשות את זה לבד.
