אנשים מביאים לטיפול את הבעיות שלהם, דחיות שהם עברו בעבר, או עוברים היום, פגיעות מהעבר ומההווה.
על ההצלחות שלהם, ניצחונות, הרגשה טובה, הם ממעטים לדבר.
בדרך הזאת הם מקבעים את השלילי, מחזקים אותו, צובעים בעצמם את החיים שלהם בצבעים כהים.
גם המטפלים רואים רק החלקים הבעייתיים של המטופלים שלהם, בעבר ובהווה ולא רואים את המטופל כבעל כוחות, או נמצא במצב רוח טוב.
יכול להיות שהמטופלים רואים את הטיפול מהזווית של מודל רפואי: מספרים לרופא מה שכואב להם.
אני תמיד מחפש את חלקים החזקים, חוקר את ההצלחות והניצחונות.
כמובן, אני לא מזלזל בכאב ובסבל שבגללם אנשים פונים לטיפול.
יצא לי בחצי הומור להגיד למטופל שעל זיון מוצלח שווה לדבר לא פחות מעל דחייה שהוא סיפר עליה.
במיוחד שהזיון הוא עכשיו, והדחייה - אולי בכיתה ב'.
