עוד בהתחלת הקריירה שלי, כאשר לימדו אותנו על הלא מודע לפי פרויד, על דחפים תוקפניים וליבידינליים לא מודעים, הייתי אומר: "יופי, יופי – אז המטופל ידע בסוף האנליזה, שהוא רוצה לשכב עם אימא שלו ולהרוג את אבא שלו" – זה נראה לי תיאורטי, כמעט לא מציאותי.
באותו זמן חשבתי לעצמי: "האם אדם מודע על איך שהוא עומד, או מתהלך, או מחייך, או מדבר. איך הוא מתנהג בתור לבנק, בשיחה עם הבוס או עם החברים שלו?"
עוד אז הבנתי שזה הלא מודע האמתי, כי זה החיים האמתיים של יום-יום.
