שיעור בפסיכולוגיה של הכלכלה

יש אנשים שצריכים שוט, ובלי שוט לא יזוזו. זה תלוי, כנראה בדיאדות הפנימיות שלהם. אצל אחרים – זה יוצר רק התנגדות.

הייתי בן 17 בשנה הראשונה ללימודים. בתחילת השנה שלחו אותנו לבציר הענבים. המורה שהיה אחראי עלינו אמר, שמי שעושה 12 ארגזים – חופשי. אני הייתי מתנפל על העבודה וב – 12 כבר היו לי 12 ארגזים. הייתי מראה לו, הוא היה משחרר אותי, והייתי נוסע חזרה לעיר לחברה שלי.

אחר כך החליפו אותו. בא אחד אנטישמי. כאשר הראיתי לו 12 ארגזים, הוא פתח בנאום אנטישמי: "אתם כולם כך. רק מחפשים לסדר. לך תעבוד עד 5 כמו כולם!"

מאותו יום עבדתי עד חמש, כמו כולם, הייתי עושה ארגז אחד בכל היום. מעביר אותו מצד לצד, בשביל לעשות רושם שאני עובד. הייתי, כמו כולם, זורק ענבים על אחרים.

חוץ מזה שזה דוגמה של הבדל ביעילות בין כלכלה סוציאליסטית לכלכלה חופשית, זה גם דוגמה פסיכולוגית של חדוות הפעילות מתוך שמחה, מול עבודה מתוך כפייה.

עברו כמעט 50 שנה, ואני לא שוכח את השיעור הזה בפסיכולוגיה של הכלכלה.