המוח של הילד קולט מוסגים שלמים של ההורים, ואחר כך לא זוכר אותם, אבל פועל לפיהם. אני רואה איך נכד שלי חוזר על משפטים שלמים שבני אומר לו.
הוא, בטח, לא יזכור אותם עוד מעט, אבל הם ימשיכו לפעול מבפנים. למשל, בני אומר: "לפני שחוצים את הכביש, צריך להסתכל ימינה ושמאלה". הנכד חוזר על זה מילה במילה. לכן כל כך חשוב מה אומרים לילד, איך אומרים לילד, ואיזה אוךוירה יש מסביב, כי זה מה שנשאר לו בראש.
היום, החיים משתנים מהר. החיים של דור הקודם יכולים להיות שונים, והתנאים מסביב שונים. לכן עם כל הכבוד לחוכמה ולרצון טוב של ההורים, יש דברים שהם שימושיים, ויש דברים – שפחות. זה לא צריך להיות כל כך דרמטי – לא לקבל את כל הפקודות שההורים נתנו בילדות. הם גם טעו וגם לא ידעו לנבא את העתיד, כמו שרוב האנשים לא יכולים.
כמובן, בשביל זה צריך להגיע למצב שבנאדם מכיר את הקולות שלו, ולזה מגיעים בתהליך של פסיכותרפיה.
