גבר ואשה, מוצאים אחד את השני בגלל ההתאמה לתפקידים במחזה ששניהם מכירים טוב מאוד ממשפחות המוצא שלהם.
המחזה יכול להיות שנוא לשניהם, אבל הם מתקשים להימנע מלשחק אותו.
המראה החיצוני מהווה רק פיתיון במשחק הזה. גבר שרגיל ליחסים מלאים בביקורת ובהשפלות במשפחת המוצא שלו, יחפש אישה שבכלות זורקת עקיצות משפילות.
לו לא היה צריך מישהי לפי התסריט המקורית שתזרוק לו עקיצות מסוג זה, הקשר שלהם היה מסתיים כבר בדייט הראשון. גם האישה לא הייתה רואה בגבר ספציפי הזה פרטנר, אם הייתה מרגישה שהעקיצות שלה לא מזיזות לו.
זה תיאור אולי קצת גס ואכזרי, אבל זה מה שקורה במסיבות ובאתרי הכרויות. כל אחד
מחפש פרטנרים לשחק במחזה שלו – "קוראים לזה – אהבה".
