נצטרך בצער לקבל, שלא כל מה שבני אדם עושים – הוא לטובתם.
אמונה, שבנאדם יודע מה טוב בשבילו, ואם לא להפריע לו, הוא יפעל רק לטובת עצמו – זה אמונה אידיאליסטית, רומנטית.
מעבודה הטיפולית ומטיפול עצמי, אנחנו יודעים שבתוך הנפש יש מאבקים תמידיים בין דמויות שונות, אמונות מנוגדות, דחפים סותרים, אינטרסים שלא מסתדרים אחד עם השני ולא ניתנים לגישור.
אולי קשה לתפוס את זה כאשר חושבים על הפרט.
בשביל ההמחשה, ניקח דוגמה של מדינה שלמה. כביכול, לכולם יש אותם האינטרסים, ככל שהמדינה משגשגת, אז טוב לכל אחד. אבל בפועל יש מאבקים, הכשלות עצמיות והכשלות הזולת, וכתוצאה פגיעה ביכולת הישרדות ובגורל של המדינה. היסטוריה מכירה הרבה דוגמאות של מלחמות אזרחים, ניהול כושל, התפרקות של מדינות שלמות.
עם הידע הזה, קל יותר להבין התנהגות בלתי רציונלית של הפרט, והצורך בטיפול למניעת
מגמות של הרס עצמי ונזק לאחרים.
