היה לי חבר רוסי – יורי איבנוב, בן של גנרל, חגורה שחורה בדג'ודו.
הוא אהב יהודים. כל החברים שלו היו יהודים. מין וינגייט כזה. יש כאלה אחד על מאה.
הוא היה מצחיק. הוא היה מסביר לי איך להתנהג כאשר חבורה מקיפה אותי, מעליבה, מאיימת. אז הוא אמר: "אתה עוד לא יודע יהיו מכות או לא יהיו, תמיד תכה ראשון. גם אם תספיק לתת מכה אחד, שתיים, שלוש לפני שיפילו אותך – אתה כבר ניצחת. יש סיכוי שיברחו" - תמיד עבד.
היום אני מבין עד כמה זה היה מסוכן. תמיד יכלו לשלוף סכין, אגרופן, נשק אחר. היה לי מזל
שיצאתי חיי. הייתי צעיר מדי בשביל להעריך עד כמה זה היה מסוכן. בין אלה שהלכתי איתם
מכות, היו כאלה שישבו לפני או אחרי בבתי סוהר על קטטות עם סכינים.
