קראתי לפני עשרות שנים ספר של אריך פרום ומישהו בשם סוזוקי – "זן ופסיכואנליזה". הוא מביא שם סיפור על נזיר צעיר במנזר, שבא למאסטר שלו ושואל אותו: "תגיד מאסטר, מהי משמעות החיים?" המאסטר עונה לו באיזה צלילים לא מובנים. הוא עוד ועוד פעם שואל אותה שאלה בהתרגשות הולכת וגוברת, והמאסטר עונה לו באותם צלילים חסרי משמעות.
אני זוכר את זה שנים, כי זה דוגמה טובה לזה שחשוב מאוד לשאול את השאלות, אבל את
התשובות אדם צריך לחפש בעצמו.