הדור של המלחמה ואחרי המלחמה בברה"מ חיו בפחד תחת איום קיומי.
לילד היה אסור לדבר. בנוכחות הילד לא דברו על שום דבר, שלא יגיד את זה בטעות בחוץ.
בשנים האחרונות אני מקבל במיילים יותר ויותר סיפורים על זה שבחורף 1953 היה מתוכנן גירוש יהודים מכול ברית המועצות למחנות מוות ביערות בגבול סין. בטמפרטורות 50- מעלות.
בנו צריפים מקרשים שכבה אחת בלי חימום ובלי שירותים. היו מוכנים רכבות מסע. היו רשימות בכול עיר ועיר. אנשים כבר קבלו ניירות על הדירות שעוד לא התפנו. בשביל זה קודם עשו משפטים של קונגרס היהודי האנטי פאשיסטי – יהודים מפורסמים, כמו מיכואלס, ששלחו אותם בזמן המלחמה לשנורר כסף באמריקה בשביל סטלין למלחמה נגד גרמנים. משפטים של "קוסמופוליטים" - יהודים.
אחר כך היו משפטי ראוה נגד הרופאים היהודים מפורסמים שקראו להם "רוצחים בחלוק לבן" ותלו אותם בכיכרות לעיני ההמון. ואז היה צריך לבוא פוגרום אמוני - כביכול העם הזועם. ואז סטאלין היה אמור "להציל" את היהודים על ידי שליחתם לסיביר.
60% היו אמורים למות בדרך. תוכננו גם התנפלויות של ההמון הזועם ורצח אמוני בתחנות בדרך לשם.
כל זה לא התבצע בגלל שסטאלין מת מוות פתאומי.
חשוב לציין – הפתרון היה צריך להיות טוטאלי. אף יהודי לא היה אמור להישאר בחלק האירופאי של ברית המועצות. קראתי את זה כמה פעמים. בפעם האחרונה קבלתי תחקיר רציני של שלי שריימן – עיתונאית מאוד רצינית מעיתון "ווסטי" (אימא של נטשה מוזגובייה) .
התחקיר נראה רציני נעשה עם היסטוריונים. ראיונות עם אנשים שהיו קרובים באותה תקופה לאירועים.
יש השארה שג'וקוב – הוא שארגן את הרצח של סטאלין. היחסים בין סטאלין וג'וקוב היו מורכבים. סטאלין שלט על ה - ק.ג.ב ומנגנונים כאלה וג'וקוב שלט בצבא. סטאלין פחד מג'קוב ומהצבא, ובגלל זה חיסל הרבה קצונה בכירה שהצטיינה במלחמה.
הוא רצה להפיל את עבודה המלוכלכת על ג'וקוב בשביל שהאשמה על השמדת היהודים תיפול עליו. כנראה ג'וקוב הבין זאת והקדים את סטאלין.
התחקירים האלה נעשו בתקופת תוהו ובוהו בתקופת הפרסטרויקה כאשר דברו על הכול והארכיונים היו פתוחים. לפני פוטין.
זה היה מצמרר להבין שאני, אשתי, כל החברים שלי היינו אמורים למות בגיל שנתיים. מה שעוד כתוב שם שכולם ידעו את זה, כי גם האווירה, כתבות בעיתונים, שידורי רדיו הכינו לזה.
רמקולים היו מותקנים בערים ומהם שדרו מבתי משפט נאומים של התובעים, עדויות של "עדים", והאשמות נגד "הרוצחים בחלוק לבן".
אנשים פחדו לדבר אפילו בתוך המשפחה. על איזה אהבה לילדים היה אפשר לדבר. אולי אפילו פחדו לאהוב את הילדים כי ידעו שמחר כולם ימותו והילדים ימותו הראשונים.
אם חושבים שזה משהו דמיוני, אז לפני שנתיים בשיפוץ הבית שלי, עבדו שלושה רוסים (לא יהודים-רוסיים). אני מתעניין באנשים, אז דברתי עם כל אחד בהזדמנויות שונות על ההיסטוריה שלהם ושל המשפחות שלהם.
אז אחד היה מגבול סין. את סבא שלו הגלו לשם כי היה איכר עמיד. לשניים אחרים גם - סבים היו איכרים עמידים, אז הגלו אותם לסיביר מעבר להרי אורל. הביאו אותם לאמצע היער ואמרו שהדרך נגמרה. מזרחה אלפי קילומטרים של יערות. שהסתדרו בעצמם ואלה שהביאו אותם, הסתלקו.
