יש ספר של מילן קונדרה – Slowness. קראתי את זה מזמן ולא את כולו, כי נתקעתי באיזה קטע משעמם.
אבל הוא מערער שם על יתרונות של לחוות את החיים באיטיות, לעומת הלחץ, חוסר סבלנות, חוסר זמן בעולם המודרני.
הוא מתאר שם כדוגמה, תהליך של עשיית אהבה בין איזה מרקיזה והמאהב הצעיר שלה. זה אקט של אהבה שנמשך כל היום. אני כבר לא זוכר פרטים, אבל הם מתחילים במקום מסיים בארמון, עוברים, נגיד לחדר שינה, אחר כך לשולחן מפואר, אחר כך לגן וכך אלה. נידמה לי שהוא משווה את זה לסטוץ חפוז של זוג מאהבים מודרני.
ההבדל הוא – שהראשון – זה משהו מלא חוויות, חושים, ריחות, מראות, ריגושים, מוסיקה פנימית. השני – זה "מספר", מכוון מטרה, של שתי דקות של התנשפות, פחד, כעס, תסכול. יכול להיות שאני ממציא, אבל זה הרוח של דברים. הסקס – הוא פרפרזה לחיים מודרניים.
