אחת הסיבות להתפתחות ריב בין בני הזוג:
נניח, שהאישה מתלבטת באיזה צבע לצבוע את החדר. נגיד שהיא מתלבטת בין לבן ובין ירוק. ואז היא ללא כל כוונות רעות שואלת את דעתו של בעלה.
ברגע זה, הקונפליקט מפסיק להיות אישי. עכשיו יש לה קונפליקט עם בעלה.
במקום להתווכח עם עצמה, היא תתווכח עם בעלה. עם הבעל יגיד שצריך לצבוע בלבן? היא תגיד שהיא מעדיפה כירוק. אם הוא יגיד – ירוק, היא תגיד שלבן יותר טוב.
כך אנשים מעבירים את הקונפליקט האישי לזירה הבינאישית. עכשיו יש אחד שהוא צודק והשני – שלא צודק. כביכול יותר קל לריב עם האחר מעם עצמך.
אבל מה קורה? – בני הזוג לא נפרדים. הם ממשיכים לחיות באותו בית, לשון באותה מיטה, אבל נשאר טעם רע בניהם. הוא ירעיל כבר את האווירה לערב זה, אולי עד מחר. יכול להיות שהם ימנעו מקרבה במיטה. אולי מחר הם יתפייסו לזמן קצר, ואז יריבו על דבר פעוט אחר. אם ישאלו אותם, על מה רבו – לא בטוח שהם יזכרו.
שני בני הזוג משתתפים במשחק לא יעיל זה. בגלל שהם גרים באותו בית, נושאים באותו אוטו, ישנים באותה מיטה, מגדלים אותם ילדים, קיימת דחיפות לשנות את הדפוסים האלה. אחרת הם כל הזמן יהיו ממורמרים, שונאים אחד את השני, וכל אחד את עצמו.
אין ספק שהילדים מפנימים את הדפוס הזה של היחסים בין בני זוג. עוד עשור- שתיים הם
ימצאו את עצמם בדיוק באותו מצב עם בני זוג שלהם.
