ספטמבר 2014
בתקופות של תוהו ובוהו פוליטי, מלחמות, לפני ואחרי המלחמות, רדיפות מכל הסוגים, היחס לילדים היה מאוד קשה.
בברה"מ לא היו מסבירים כלום, לא היו מספרים, גם אם בעצמם הבינו משהו. פחדו שילד יצא החוצה ויספר מה אמרו ההורים. רק "אסור כך! וחייבים כך!". מין שרשרת כזו של אלימות: השלטון מתעלל בעם, העם מתעלל ביהודים, יהודים מתעללים בבני ביתם ואחד בשני.
העולם היה תוהו ובהו, כמו בתנ"ך. נזכרתי בסרט על פי ספרו של פרימו לוי – "שיבה הביתה". וזה רק סרט. שמעתי סיפורים שהמוני אנשים גם בברה"מ, אחרי המלחמה, מתו מרעב, נראו כמו במחנות ריכוז.
קצינים רוסיים שודדו כול מה שאפשר ושלחו רכבות של רכוש ששדדו הביתה.
מי שבשלטון מנסה לשדר שהוא מבין מה קורה, ומה הוא עושה. הכול היה שקר ובגידה.
ראית בסרט "אפוקליפסה" הצרפתי (6 פרקים) איך נרקמו הבריתות, איך קפצו מצד אחד לשני. כול זה בלי אינטרנט ובלי ערוצי החדשות. אדם פשוט היה במצב נורא.
מה שמפחיד אותי – שמשהו דומה קורה עכשיו. מלחמות, פליטים, רצח, דיסאינפורמציה, חוסר שליטה בכול הרמות. זה רק התחלה. מקווה שיסתדר לפני שידרדר.
